מותו של בית הספר ותחילת הלמידה המשמעותית

אנו זקוקים למנהיגי חינוך נלהבים שמוכנים לקחת את הסיכון כדי להוביל את המהפכה ולהצעידה לקראת ההצלחה של דור ההמשך במאה ה-21

חוקי המשחק להצלחה ומימוש השתנו בתחום הקריירה, העבודה והטכנולוגיה - והגיע גם זמנו של עולם החינוך להשתנות ולהגיע להבנה, כי הקרחון שעליו יושבים המורים הולך ונמס.

הבעיה במערכת החינוך מתחילה בעובדה, שרוב המנהלים והמורים מאמינים שקיימת קורלציה בין ציונים גבוהים בלימודים ו-IQ גבוה, המנבאים בהכרח הצלחה בחיים. אך מחקרים הוכיחו ש-IQ יכול לנבא רק 4% מההצלחה שלנו בחיים. כלי המדידה להצלחה השתנו בשנים האחרונות וניכר כי ארגונים כיום לא מוותרים על גמישות, יצירתיות, ראייה גלובלית וחשיבת ביקורתית - כלים שאינם נלמדים ונרכשים כיום בבתי הספר. ברגע שמורה ידבר בשפה גלובלית, יפגין יצירתיות בדרכי ההוראה והחשיבה, חשיבה ביקורתית בשיעורים על פני צייתנות - הרי שנגדל דור שיתרום לצמיחה כלכלית וחברתית.

1. כשלון במבחן - מהווה "אי הצלחה זמנית" - במהלך שנים רבות מערכת החינוך והמורים ראו באי-הצלחה במבחנים ככישלון וכדבר שלילי ולא כמנוע לצמיחה ולמידה דרך טעויות. במאה ה-21 טעויות וכישלונות הוגדרו כמושגים של "אי הצלחה זמנית", התורמים דווקא ללמידה המשמעותית מכישלונות, מרחיבים את האזורים במוח ומגדילים את יכולת ההצלחה שלנו. מרגע שתוכר, תלמידים יתחילו להאמין ביכולותיהם וירצו ליזום, לקדם ולחוות בעצמם את חדוות הלמידה מתוך מוטיבציה גבוהה.

לקריאת המאמר