בטוחים שמחשבים ורובוטים ישתלטו על העולם בעתיד? אתם טועים - זה קורה כבר עכשיו. איילה ראובן-ללונג, מומחית לעולם העבודה החדש, מסבירה למה כדאי לנו לחשוב מחוץ לקופסה אם אנחנו רוצים שתמשיך להיות לנו פרנסה
בסרט “2001: אודיסיאה בחלל” ניסה סופר המדע הבדיוני ארתור סי. קלארק להעביר מעין מסר נבואי לשנה שהיא משמעותית – תחילת האלף השלישי – שבעת צאתו של הסרט לאקרנים (1968) נראתה מרוחקת מאוד. המוטיב המרכזי בסרט הוא האדם מול הטכנולוגיה, והבמאי סטנלי קובריק ביחד עם המחבר הצליחו לחזות מהפכות ופיתוחים טכנולוגיים כמו מסכים שטוחים, זיהוי קולי, שיחות וידאו, בינה מלאכותית ומחשבים שמסוגלים לנצח בן אנוש בשחמט. בסרט נשלח צוות של חמישה אסטרונאוטים לכוכב צדק בחללית “דיסקברי 1” והם שיתפו פעולה עם מחשב אלקטרוני בעל בינה מלאכותית ששמו “האל” (הסופר הכחיש כי מדובר בווריאציה על שמה של IBM למרות שבהחלפת כל אות באות הקודמת לה באלפבית הלטיני מתקבל השם HAL). השאלה המוסרית הקרדינלית שעלתה מהתסריט האפוקליפטי היתה האם האנושות לא מביאה בפיתוח מחשבים מתוחכמים את האפשרות שהגולם יקום על יוצרו?
הריאיון עם איילה ראובן-ללונג, מומחית לעולם העבודה החדש ומובילה תהליכי שינוי אסטרטגיים בארץ ובעולם, הוא לא סינופסיס של סרט מדע בדיוני. לטעמה זו גם לא נבואה אפוקליפטית, הגם שכבר לפני שמונה שנים היא זיהתה את המגמה שמשהו הולך להשתנות בצורה דרמתית בעולם העבודה.
“העולם הולך להשתנות וישתנה יותר בשנים הקרובות”, היא מסבירה את משנתה, “מי שלא יהיה לו סט של יכולות ימצא את עצמו מהר מאוד לא רלוונטי במקום העבודה שלו. לא רלוונטי עד כדי כך שלא יהיה לו מה לעשות. מה שאני אומרת הוא לא חדש. הרובוטים ייכנסו לחיינו והביג דאטה יהיה עניין מרכזי בטכנולוגיית המידע. המסר שלי לא בא להפחיד אלא לדאוג שתהיה לכל אחד הצעת ערך מנצחת כשהוא משאיר קורות חיים בארגון כלשהו, שהוא יהיה רלוונטי”.