אם בפעמים הקודמות עסקנו בהצלחתם של עובדים, מנהלים ואפילו בני נוער בעולם העבודה החדש, הרגשתי שכדאי להקדיש את המדור השבוע להצלחתם של מנכ”לים. בדומה למקצועות רבים, גם תפקידו של המנכ”ל בעולם העבודה החדש עובר שינוי משמעותי. לרוב המנכ”לים יש IQ גבוה מהממוצע, אך אין זה מספיק במציאות מורכבת ומשתנה, שבה בכל רגע נתון יכול מנכ"ל למצוא את עצמו מתמודד עם משברים ועם שינויים דרמטיים. המנכ"ל של המאה ה־21 חייב לפתח אינטליגנציה רגשית גבוהה כדי להצליח להנהיג ארגונים בעולם משתנה ודינמי. חוקרים רבים ניסו לעמוד על הגורמים המביאים מנכ"לים להיכשל בתפקידם, ואלו הם.
ביטחון עצמי מופרז: אחד ממרכיבי האינטליגנציה הרגשית החשובים להצלחה הוא מרכיב ההערכה והקבלה העצמיות, אשר קשור מאוד לביטחון העצמי, אך בכל הקשור למרכיבי האינטליגנציה הרגשית, הפתגם "כל המרבה הרי זה משובח" אינו נכון. הערכה עצמית גבוהה מדי היא בעצם ביטחון עצמי מופרז. ואכן, חלק ניכר מהמנכ"לים שנכשלו סבלו מביטחון עצמי מופרז. מנכ"לים כאלה חשים שהם תמיד צודקים וכולם טועים. את התחושה הזו שלהם הם משדרים בצורה חזקה מאוד לסביבה הקרובה שלהם, עד שאנשים פוחדים לקחת את הסיכון ולומר להם את מה שהם באמת חושבים, ובסופו של דבר הם אומרים למנכ"ל את מה שהוא רוצה לשמוע. תופעה זו נקראת גם "מחלת המנכ"לים".
גם בארץ קיימות הנהלות שבהן שוררת אווירה של חשש מהמנכ"ל וחברי ההנהלה מעדיפים לומר למנכ"ל את מה שהוא רוצה לשמוע. לדוגמה, באחת מהחברות שבהן הובלתי תהליך רצה המנכ"ל להתרחב לשווקים חדשים ולבצע עסקאות בחו"ל. למרות שגם סמנכ"ל הכספים וגם הסמנכ"ל לפיתוח עסקי חשבו שזו טעות, הם אמרו את מה שהוא רצה לשמוע וצידדו בהחלטותיו בשל חששם ממנו. התוצאה: התהליך נכשל, והלקח היה יקר ופגע ביציבותה של החברה. בעולם העבודה החדש, שבו כמויות הידע החדש וקצב השינויים הם עצומים, מנכ"לים חייבים סוג של צניעות והבנה של מגבלותיהם.
סימן אזהרה למנכ"ל: מחלת המנכ"לים – אנשים לא אומרים לו את האמת.